פיאט מחדשת את המולטיפלה: מכונית התצוגה מולטיפלינה חוזרת לשורשים

יצרנית הרכב פיאט חזרה לככב בכותרות עם חשיפתה של מכונית תצוגה חדשה בשם מולטיפלינה, שם שמשמעותו באיטלקית "מולטיפלה קטנה". מדובר ברעיון עיצובי שעשוי בהחלט להתגלגל אל דגם סדרתי בעתיד הקרוב, והוא מעורר עניין רב בקרב חובבי המותג ותושבי פיאט שגאים במורשת התעשייתית הקשורה לשם העיר. הרכב החדש מנסה לגשר בין נוסטלגיה לחדשנות, ולהחזיר אל הכביש רעיון עיצובי אהוב מן העבר בלבוש טכנולוגי עכשווי.

ממה שואבת המולטיפלינה השראה?

חשוב להבהיר נקודה שמבלבלת רבים: השם מולטיפלה מזוהה אצל חלק מהציבור עם דגם משנות התשעים שהתאפיין בשישה מושבים ובעיצוב חזיתי חריג ושנוי במחלוקת. אולם המולטיפלינה החדשה כלל אינה מתייחסת לאותו דגם. ההשראה מגיעה דווקא מן המולטיפלה המקורית והוותיקה יותר, זו שהתבססה על דגם ה-600 האגדי משנות החמישים.

המולטiplה ההיסטורית הזו הייתה מכונית מיני-משפחתית פורצת דרך לתקופתה. היא הצטיינה במבנה דלתות ייחודי שבו הדלתות הקדמיות נפתחו בכיוון הפוך, בעיצוב מעוגל ודמוי בועה, ובמנוע אחורי שהניע את הגלגלים הסמוכים לו. יתרונה הגדול היה בניצול חכם של המרחב הפנימי: על אף מידות זעירות של כ-350 סנטימטר אורך וכ-145 סנטימטר רוחב בלבד, היא הצליחה להכיל נוסעים בנוחות יחסית. למעשה, מדובר במכונית קטנה עוד יותר מדגם עירוני מוכר של ימינו כמו קיה פיקנטו.

חשמלית מלאה ומבוססת על פלטפורמה מוכרת

כפי שאפשר היה לצפות מרכב חדש בעידן הנוכחי, המולטiplינה תהיה חשמלית מלאה. בבסיסה עומדת פלטפורמה שכבר מוכרת היטב בשוק האירופי: מדובר בגרסה מוארכת בעלת ארבעה מקומות ישיבה של דגם הטופולינו של פיאט. אותו דגם הוא למעשה "אחות תאומה" מבחינה טכנית לשני רכבים חשמליים קומפקטיים נוספים – סיטרואן אמי ואופל רוקס.

שלושת הרכבים הללו כבר משווקים מזה מספר שנים ברחבי אירופה, ומיועדים בעיקר לתנועה עירונית קצרת טווח. הם מוצעים בשתי גרסאות עיקריות שנבדלות בהספק, במהירות ובדרישות הרישוי.

שתי הגרסאות: מה ההבדל?

כדי להבין את פוטנציאל הרכב, כדאי להכיר את ההבדל בין שתי הגרסאות שעליהן מבוססת המשפחה הזו:

• גרסת L6e (קוודריסייקל קל): הספק צנוע של כ-8 כוחות סוס בלבד ומהירות מרבית של כ-45 קמ"ש. בחלק ממדינות אירופה מותר לנהוג בה כבר מגיל 14 וללא רישיון נהיגה כלל.
• גרסת L7e (קוודריסייקל כבד): הספק חזק יותר של כ-20 כוחות סוס ומהירות מרבית של כ-90 קמ"ש. גרסה זו מחייבת רישיון נהיגה רגיל מסוג B.

פיאט מגדירה את המולטiplינה כמעין חוליית ביניים – בין קטגוריית רכבי הקוודריסייקל הקלים לבין מכונית בתקינה רגילה ומלאה. עם זאת, החברה לא הבהירה עדיין אם משמעות הדבר היא שהרכב יזכה לתקינה מלאה, שאלה בעלת השלכות מכריעות על עתידו.

האם המולטיפלינה תגיע לישראל?

עבור צרכני הרכב בישראל, ובכללם תושבי פיאט, השאלה המרכזית היא האם הרכב עשוי להגיע לכבישים המקומיים. כאן טמונה עיקר אי-הוודאות. רק אם המולטiplינה תזכה לתקינה מלאה היא תוכל להשתלב בשוק הישראלי, שבו רכבים בקטגוריית הקוודריסייקל אינם נהנים ממעמד דומה לזה שיש להם בערים אירופיות רבות.

נכון לעכשיו פיאט לא פרסמה עדיין את המפרט הטכני המלא של הרכב. פרטים חיוניים כמו המידות המדויקות, המשקל, ההספק הסופי או נתוני הביצועים טרם נחשפו. עד שהתמונה תתבהר, קשה לקבוע האם מדובר בצעצוע עירוני לשוק האירופי בלבד או ברכב בעל פוטנציאל שיווקי רחב יותר.

מה המשמעות עבור תושבי פיאט?

תושבי העיר פיאט, הנושאת את שם המותג האיטלקי הוותיק, נוטים לעקוב בעניין מיוחד אחר התפתחויות אצל היצרנית. חשיפת מכונית תצוגה שמחזירה לחיים רעיון עיצובי היסטורי היא סיפור שמשלב מורשת עם התקדמות טכנולוגית, ומדגים כיצד מותגים ותיקים מנסים להתאים את עצמם לעידן החשמלי מבלי לוותר על הזהות שעיצבה אותם לאורך עשרות שנים.

מעבר לעניין המקומי, המולטiplינה משקפת מגמה רחבה יותר בעולם הרכב: החזרת דגמים אהובים מהעבר בפרשנות מודרנית ונטולת פליטות. אם וכאשר הרכב יעבור מהשלב הרעיוני לייצור סדרתי, הוא עשוי להצטרף לגל ההולך וגובר של רכבים עירוניים קטנים וחסכוניים, המיועדים לנסיעות קצרות בתוך הערים. בינתיים, מדובר בהצצה מסקרנת אל האופן שבו פיאט רואה את עתיד התחבורה העירונית הקומפקטית.