פיאט מחזירה את רוח המולטיפלה: כך תיראה העירונית החשמלית הקטנה של העתיד

פיאט שוב מחפשת פתרון לשאלה עכשווית באמצעות מבט אל העבר. הפעם מדובר באתגר מוכר לכל מי שנוסע בעיר צפופה: כיצד ניתן להסיע יותר אנשים ברכב זעיר, מבלי להפוך אותו למכונית גדולה, כבדה ויקרה. התשובה של יצרנית הרכב האיטלקית, לפחות בשלב התכנוני, נושאת שם זמני — קוואטרולינו — והיא שואבת השראה ישירה ממכונית אגדית מהמורשת של פיאט.

רעיון קטן עם שאיפות גדולות

הקוואטרולינו מיועדת להיות כלי עירוני זעיר עם ארבעה מושבים, שנועד לגשר על פער קיים במגוון הדגמים של פיאט. מצד אחד קיימת הטופולינו החשמלית הקטנטנה, המבוססת על סיטרואן אמי ומיועדת לשני נוסעים בלבד. מצד שני נמצאות המכוניות העירוניות ה"רגילות", גדולות ויקרות יותר. הקוואטרולינו נועדה למלא בדיוק את החוליה החסרה: רכב פשוט, קומפקטי וזול יחסית, שעדיין מסוגל להסיע יותר משני נוסעים.

חשוב להדגיש כי הפרויקט נמצא בשלבים מוקדמים מאוד. השם עצמו אינו סופי, והמפרט הטכני רחוק מלהיסגר. עם זאת, כיוון הפיתוח כבר מתגבש והוא מעניין במיוחד עבור מי שחושב על עתיד התחבורה בערים.

ההשראה: המולטיפלה של 1956

כדי להבין את ההיגיון מאחורי הקוואטרולינו, כדאי לחזור לשנת 1956. באותה שנה חשפה פיאט את דגם 600 מולטיפלה, אחת המכוניות היצירתיות והחכמות שנולדו באיטליה בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה. המכונית הזו הייתה קצרה במיוחד, באורך של כ-3.5 מטרים בלבד, אך הצליחה להציע לא פחות משישה מושבים — מבנה שהקדים בעשרות שנים את עידן המיניוואנים.

הסוד היה בפריסה הפנימית. המולטיפלה נבנתה עם חרטום קצרצר, כאשר הנהג ישב כמעט מעל הסרן הקדמי, והמרכב היה בצורת קופסה יותר מאשר מכונית משפחתית טיפוסית. דווקא הסידור הלא שגרתי הזה איפשר לנצל כל סנטימטר מרובע, ולהעניק למשפחות ולעסקים קטנים מרחב תחבורה יעיל וחסכוני. הקוואטרולינו אמורה לאמץ בדיוק את אותו עיקרון ולתרגם אותו לעידן החשמלי: מינימום גודל ומשקל, מקסימום שימושיות.

קטנה מבחוץ, מרווחת מבפנים

על פי ההדמיות והמידע שפורסם עד כה, הקוואטרולינו צפויה להיות ארוכה מעט מהטופולינו, שאורכה עומד על 2.53 מטרים, אך עדיין להישאר בגדר כלי עירוני צנוע ממדים. המרכב צפוי להיות גבוה יחסית, עם תא נוסעים שהוזז קדימה וחרטום כמעט לא קיים — אותה טכניקת עיצוב שאיפשרה למולטיפלה המקורית להציע כל כך הרבה מקום ברכב קטן.

הכניסה לשורת המושבים האחורית צפויה להתבצע דרך שתי דלתות בלבד, כאשר משענות המושבים הקדמיים מתקפלות קדימה כדי לפנות מעבר. גם העיצוב הכללי, לפחות בשלב זה, מתאפיין בפשטות: מראות בכוונון ידני, פרופורציות קופסתיות, פנסים שמזכירים את הטופולינו ורכיבים שנועדו לשמור על מחיר נמוך ככל האפשר.

מכונית אמיתית או קוואדריסייקל?

אחת השאלות הטכניות המשמעותיות ביותר נוגעת לסיווג שבו תימכר הקוואטרולינו. אפשרות אחת היא שהיא תוגדר כקוואדריסייקל כבד מסוג L7e — כלומר כלי רכב חשמלי קטן, פשוט וזול יותר ממכונית רגילה, אך כפוף למגבלות. במקרה כזה ההספק המרבי יעמוד על עד 15 קילוואט, שהם בסביבות 20 כוחות סוס, והמהירות המרבית תוגבל ל-90 קמ"ש.

האפשרות השנייה היא שפיאט תבחר לפתח את הרכב על בסיס מתקדם יותר, אולי כחלק מפרויקט E-Car של הקבוצה. במקרה כזה הקוואטרולינו תתקרב יותר למכונית עירונית חשמלית מלאה. גם אז סביר להניח שהמתכון יישאר צנוע: סוללה קטנה יחסית, מנוע בעל יכולות מוגבלות ועלויות ייצור נמוכות ככל שניתן.

מתי נראה אותה על הכביש?

לא מדובר בדגם שיגיע לאולמות התצוגה בקרוב. לפי הדיווחים, פיאט עסוקה כעת בדגמים אחרים, ובהם גריזלי, גריזלי פאסטבק ורכב חשמלי עירוני נוסף. הקוואטרולינו צפויה להיחשף רק בהמשך, ולכל המוקדם בשנת 2027.

מה המשמעות עבור תושבי פיאט?

בעיר שבה כל מקום חנייה נחשב לזהב, וכל נסיעה קצרה למכולת או להסעת ילדים כרוכה בחיפוש אחר פינוי, רעיון של רכב עירוני זעיר וחסכוני נשמע מפתה במיוחד. רכב שמצליח להסיע ארבעה אנשים במטראז' קטן יכול להקל על העומס בכבישים הצרים של המרכז ההיסטורי ולהפחית את הצורך במקומות חנייה גדולים.

עם זאת, כלי רכב מהסוג הזה כמעט אינם קיימים כשוק מסודר במקומות רבים, והרגולציה נוטה להיות פחות סלחנית כלפי פתרונות ביניים שמשלבים בין קטנוע למכונית. אם אירופה תאמץ בהיקף נרחב מכוניות עירוניות זעירות מהסוג הזה, ייתכן שגם אצלנו כדאי יהיה לשאול את השאלה המתבקשת: האם כל נסיעה בתוך העיר באמת מחייבת מכונית באורך 4.5 מטרים? הקוואטרולינו, אם וכאשר תגיע, עשויה להציע תשובה מרעננת לשאלה הזו.